טיפול מקיף בזאבת

הגורם המדויק ל-SLE אינו ברור, אך האינטראקציה בין גורמים גנטיים וסביבתיים ממלאת תפקיד מכריע. הפעלה לא תקינה של מערכת החיסון מובילה להתקפות אוטואימוניות, וכתוצאה מכך נזק לרקמות ואיברי הגוף.

גורמים גנטיים:SLE נוטה להופיע במשפחות, ולקרובי משפחה של חולים יש שכיחות גבוהה משמעותית בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. ההתרחשות בתאומים זהים גבוהה בהרבה מאשר בתאומים אחים, מה שמעיד על קשר בין SLE לגורמים גנטיים.

גורמים סביבתיים:
אור שמש: חולי SLE חווים לעתים קרובות התפרצויות מחלה לאחר חשיפה לשמש, אולי בשל אפופטוזיס של תאים המושרה על ידי אולטרה סגול המוביל לחשיפה לאנטיגנים.

תרופות וחומרים כימיים: אנטיגנים חיצוניים יכולים להפעיל את מערכת החיסון, וכתוצאה מכך ייצור נוגדנים עצמיים ונזק לרקמות. תרופות כמו procainamide, hydralazine, quinidine ואחרות יכולות לגרום ל-SLE.
זיהומים: מיקרואורגניזמים פתוגניים (כגון ציטומגלווירוס, וירוס הפטיטיס C, וירוס אפשטיין-בר וכו') פועלים בדומה לתרופות, ובדרך כלל מעוררים ייצור של נוגדנים עצמיים על ידי מערכת החיסון.

אסטרוגן: רוב סוגי SLE שכיחים יותר בנשים בגיל הפוריות. הריון ושימוש בתרופות המכילות אסטרוגן (כגון אמצעי מניעה) עלולים להחמיר את המחלה. ניסויים בבעלי חיים הראו כי אסטרוגן מחמיר את הזאבת בבעלי חיים מושפעים, בעוד שטסטוסטרון מקל על הסימפטומים, מה שמצביע על מתאם הדוק בין רמות האסטרוגן להופעת SLE.

הביטויים הקליניים של SLE מגוונים וכוללים, בין היתר:

תסמיני עור: פריחות, פריחה בצורת פרפר בפנים (פרחת מלאר), רגישות לאור וכו'.

תסמיני מפרקים: דלקת פרקים, כאבי פרקים, נפיחות במפרקים.

תסמינים כלייתי: פרוטאינוריה, המטוריה, שעלולה להוביל לדלקת כליה.

תסמינים לבביים: פריקרדיטיס, נזק ללב מסתמי.

תסמינים של מערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, התקפים, פגיעה קוגניטיבית.

האבחנה של SLE כוללת מספר שלבים:

התייעצות: הרופא מברר לגבי תסמינים עיקריים, תסמינים קשורים, משך, אבחנות עבר, טיפולים, היסטוריה משפחתית וכו'.

בדיקה גופנית: בדיקה והערכה מקיפה של הגוף, כולל העור, השיער, חלל הפה והמפרקים, בין היתר.

בדיקות רלוונטיות: בדיקות דם, ניתוח שתן, מחקרי הדמיה, ביופסיות כליות וכו'. ביופסיות כליה כוללות הליך כירורגי קטן שבו מתקבלת חתיכה קטנה מרקמת כליה בהרדמה מקומית לצורך בדיקה פתולוגית ואימונופתולוגית.

מלבד נגעי עור טיפוסיים, בדיקה היסטופתולוגית ובדיקות דם משמשות ראיה אבחנתית. לבדיקה אימונופתולוגית יש ערך רב באבחון. אופייניים נוגדנים עצמיים חיוביים בסרום, כגון נוגדנים אנטי-גרעיניים (ANA), נוגדנים אנטי-dsDNA, נוגדנים אנטי-Sm וכו'. שינויים בטיטרים של נוגדנים יכולים לשקף את פעילות המחלה, וחולי SLE פעילים מראים לרוב קצב שקיעת אריתרוציטים מוגבר. בדיקת שתן עשויה להראות פרוטאינוריה, תאי דם אדומים/לבנים וגבס תאי.